• גודל פונט
  • גוונים וקונטרסט

צדקת הצדיק סעיף מ"ב - הרב יהושע שפירא

י"ח שבט התשע"ז


סעיף מ"ב:
בתפילה הוא העיקר החשק והרצון להתפלל ולהתחנן וכמו שכתוב אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים כו' שהוא עצמו מאמרם שילהי מנחות בקרבנות [שתפילה דוגמתן] שלא תאמר אעשה רצונו כו' ת"ל לרצונכם תזבחוהו דר"ל כי אין הקרבן מצוה וכ"ש ולא צויתים גו'. ע"ד עולה וזבח וכן בכ"מ. ועי' מ"נ בטעם הקרבנות. ונודע מ"ש מהר"מ אלשקר סי' קי"ז דכ"ה במד' וכ' משל כו' ע"ש דענין הקרבנות הוא שמקבל התקרובת נהנה ממנו וכל הע"ז אותו כח נהנה ונתגבר ע"י אותו קרבן כמו אדם ע"י מאכל ומתוך שידעו בע"ז כן היה חשקם וכוספם שיוכלו להנות כביכול להש"י וע"ז נאמר למעשה ידך תכסוף כמשאז"ל (מד"ת תצוה ב) והש"י הרשם בכך שיוכלו לעשות כן שיהיו כמהנים אותו. רק מי שצריך לכך באמת הוא נהנה בכך אבל השי"ת אין צריך לכך ולא תאמר אעשה רצונו כו' כבכל המצות רק לרצונכם כפי הרצון והחשק שלכם כך הוא הקרבן. רק דמזה הוא ההנאה להש"י מהרצון והחשק שלהם להנותו. וכן התפלה במקום הקרבנות שאין רצון הש"י מבנ"א שיתפללו לפניו וישנוהו רק הרצון שלהם להתפלל לפניו זה רצונו ית' והבן זה:
עבור לתוכן העמוד