• גודל פונט
  • גוונים וקונטרסט

דין עַרְבוּת בחנוכה - שיעור כללי לחנוכה

שיעור בדין עַרְבוּת בחנוכה - הרב בן ציון אלגאזי
כ"ב כסלו תשע"ז


תיאור: לוגו ישיבת רמת גן (1) 

 


בס"ד                                          

 

דין ערבות בחנוכה

1.טור אורח חיים | הלכות חנוכה סימן תרעה

 אבל אשה מדלקת שאף היא היתה בנס וחייבת בה:

2.ב"ח אורח חיים | סימן תרעה

וכן המנהג שהאיש סומך על אשתו שמדלקת עליו בביתו ואף על פי שהיא עצמה מדלקת ולא על ידי שכניו וזה שכתב רבינו שאף היא חייבת בה כלומר מאחר שגם היא חייבת כמו האיש לכן יכולה להוציא את האיש וכן כתב באגודה (פרק במה מדליקין סי' מא) שאם אשה יודעת לברך תדליק היא ותפטור כל בני ביתה עכ"ל. ובמקצת ספרי רבינו כתוב שאף היא היתה בנס וחייבת בה:

3.שולחן ערוך אורח חיים | הלכות חנוכה סימן תרעה סעיף ג

 אשה מדלקת נר חנוכה, שאף היא חייבת בה;

4.משנה ברורה | סימן תרעה

אשה מדלקת - פי' בעד כל בני ביתה. ואפילו איש יכול לעשות אותה שליח להוציאו אם עומדין בשעה שמדלקת ושומעין הברכה ובדיעבד אם לא ענו אמן על הברכה ג"כ יצאו וכן איש מברך לאשה ויוצאת ידי חובתה אם עומדת שם ושומעת הברכה לא בע"א

5.פרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן תרעה

(ד) שאף היא חייבת. עיין ט"ז. כפירוש רש"י ז"ל שבת כ"ג א' [ד"ה היו] וחתכה ראש האויב, ומוציאה אנשים. וכן איש מברך לאשה ויוצאת ידי חובתה אם עומדת היא שם, לא בענין אחר.

פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תרעה (ד) אשה. עיין מ"א. ומוציאה אנשים אם עומדים בשעה שמדליקה ושומעים הברכה, ודיעבד אף לא ענו אמן יצא. סומא חייב כשיש לו בית מיוחד, ומוציא נמי אחרים לפי זה

6.קצות החושן | סימן קפב

בכל דבר שלוחו של אדם כמותו. כתב בתוספות רי"ד דף דקידושין (ד"ה שאני) ז"ל, יש מקשים א"כ לכל דבר מצוה יועיל השליח ויאמר אדם לחבירו שב בסוכה עבורי הנח תפילין עבורי. ולאו מלתא היא שהמצוה שחייבו המקום לעשות בגופו האיך יפטור הוא ע"י שלוחו והוא לא יעשה כלום, ודאי בגירושין וקידושין מהני כי הוא המגרש ולא השליח, שכותב בגט אנא פלוני פטרית פלונית, וכן נמי האשה למי היא מקודשת כי אם לו, וכן בתרומה הוא נותן התרומה מפירותיו, וכן בפסח הוא אוכל ועל שמו ישחט ויזרק הדם, אבל בסוכה ה"נ יכול לומר לשלוחו עשה לי סוכה והוא יושב בה, אבל אם ישב בה חבירו לא קיים הוא כלום וכן ציצית וכל המצות עכ"ל. וקשיא לי דהא בשליחות לדבר עבירה אי לאו דגלי קרא דאין שליח לדבר עבירה הוי ליה בדין שליחות ואף על גב דאין המשלח עושה כלום, ולשמאי הזקן ס"ל דעושה שליח להרוג דשליח של אדם כמותו כדאיתא ריש פ"ב דקידושין (מג, א), ואין המשלח עושה כלום.

והנראה לענ"ד בזה כיון דשליח של אדם כמותו לא אמרינן אלא במידי דעשיה דאז הו"ל מעשה שלוחו כמותו, אבל במידי דליכא עשיה לא אמרינן שליח של אדם כמותו, וכמ"ש הרא"ש בפירושו לנדרים דף ע"ב (ע"ב ד"ה והא) בהא דעושה שליח להפר נדרי אשתו דפריך בגמרא והא לא שמיע ליה וכתב שם ז"ל, שמיעת האפוטרופוס אינה כשמיעת הבעל ואף על פי שעשאו שליח להפר, דבמידי דממילא לא שייך מינוי שליחות עכ"ל, ומש"ה בפסח וקידושין וגירושין הו"ל מעשה שליח כמותו וכאילו הוא בעצמו שחט הפסח, וכן בקידושין וגירושין כאילו הבעל עצמו נתן הקידושין או הגירושין, וכן למ"ד יש שליח לדבר עבירה דהוא במידי דמעשה ושייך מינוי שליחות, אבל בתפילין כשהשליח מניח התפילין הנחה זו שהיא עשיה חשוב כאילו המשלח עשה הנחה זו, אבל אכתי לא הניח התפילין על ראשו אלא על ראש שלוחו דאין גוף השליח כגוף המשלח כיון דבמידי דממילא לא שייך מינוי שליחות. ומש"ה בציצית ותפילין וסוכה נהי דהו"ל עשיית השליח כעשיית המשלח, כיון דגוף שלוחו לא הוי כגופו לא עשה המעשה בגופו אלא בגוף שלוחו, אבל בפסח וקידושין וגירושין, שחיטת הפסח ומעשה קידושין וגירושין דהו"ל כאילו עשה הוא, הרי נגמר המעשה, ודו"ק ותשכח דהכי הוא ברירא דהך מלתא:

6.בית יוסף אורח חיים | סימן תרעו

ומ"ש ודוקא שאינו עתיד להדליק ואין מדליקין עליו. שם כתב רש"י (ד"ה הרואה) בשם רבותיו דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין או ליושב בספינה וכן כתב הר"ן (י. ד"ה אמר רב חייא) וזה לשונו מסתברא שלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק ולא הדליקו עליו בתוך ביתו ואינו עתיד להדליק בלילה [הא לאו הכי לא] שלא מצינו יוצא במצוה שיתחייב לחזור ולברך על הראייה וכן כתב המרדכי (סי' רסז) וכן כתב הרא"ש (סי' ח) הרואה נר חנוכה צריך לברך פירוש המהלך בספינה ורואה נרות שהדליקו בעיר והוא אינו מדליק:

 

 

7.ב"ח אורח חיים | סימן תרעו

ומ"ש ואין מדליקין עליו וכו'. כתב הסמ"ג (הל' חנוכה רנ ע"ד) דר"ל דאינו נשוי שתדליק אשתו עליו בביתו דאילו היה נשוי אף על פי שהולך בדרך אינו צריך לברך על הראייה כיון דאשתו מדלקת עליו ותימה דמה שמדליקין עליו בביתו אינו בא אלא לפטור אותו מחיוב המוטל על ממונו להדליק נרות לפרסם הנס ברבים אבל ההודאה על הנס וברכת שהחיינו הוא בחיוב על גופו ומזה לא נפטר כשמדליקין עליו אם לא שעמד שם בשעת ברכה וענה אמן וכך מבואר ממה שכתב המרדכי בשם רש"י דבסמוך שלא בא למעט אלא למי שכבר הדליק בביתו או עתיד להדליק בעצמו בביתו באותו לילה אבל מלבד זה חייב לברך על הראייה אף על פי שמדליקין עליו בביתו והכי משמע מלשון הרא"ש (סי' ח) והסמ"ק (סי' רפ עמ' רעח) והאגודה

שוב ראיתי שה"ר ירוחם (נ"ט ח"א סא ב) כתב וז"ל יש מהגדולים שכתבו שאם הדליקו עליו בביתו א"צ לברך כשרואה נר חבירו ויש מהן שכתבו שאפילו הדליקו עליו בביתו שצריך לברך כשרואה ומכל מקום אם הדליק הוא בעצמו בביתו אין צריך לברך כשרואה נר חבירו.

8.שולחן ערוך אורח חיים | הלכות חנוכה סימן תרעו סעיף ג

מי שלא הדליק ואינו עתיד להדליק באותו הלילה, וגם א אין מדליקין עליו בתוך ביתו, כשרואה נר חנוכה מברך: שעשה נסים, ובליל ראשון מברך גם: שהחיינו, ואם אח"כ בליל ב' או ג' בא להדליק אינו חוזר ומברך: שהחיינו. 

9.רא"ש מסכת ברכות | פרק ג סימן יג

וא"ת מ"ש מהא דאמרי' לקמן בפרק שלשה שאכלו (דף מח א) להוציא את אחרים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן ובשיעור כזית אינו חייב אלא מדרבנן ואפילו הכי מוציא אחרים שאכלו כדי שביעה וחייבין מן התורה. ואם כן באשה נמי אף על פי שאינה חייבת אלא מדרבנן תוציא אחרים שחייבין מן התורה. י"ל דלא דמי דאיש אף על גב שלא אכל כלום דין הוא שיפטור את אחרים דכל ישראל ערבים זה בזה אלא מדרבנן אמרו שלא יברכו ברכת הנהנין בלא הנאה לפיכך כשאכל כזית אף על פי שאינו נתחייב אלא מדרבנן מוציא את אחרים שאכלו כדי שביעה. שערב הוא בעבורם ועליו הוא להצילן מן העון ולפטור אותן מן המצות אבל אשה אינה בכלל הערבות לכך אינה מוציאה אלא מי שחיובו מדרבנן:

10.ישועות יעקב | או"ח סי' קפ"ו סק"ג

אף אנשים אין להם ערבות דנשים.

 

11.מגן אברהם | סימן תלב

ו (פמ"ג) (מחה"ש) על סמך ברכה - די' שעושין מצוה א' ברכה א' לכולם עסי' ח' משמע דאם בע"ה אינו בודק רק מצוה לאח' לבדוק אותו אחר מברך וצ"ע דהיאך יברך הא אין המצוה מוטלת עליו לבדוק ול"ד למ"ש סי' תקפ"ה גבי שופר שהתוקע מברך דשאני התם שהשומ' שומע הברכ' ויוצא בברכתו אבל הכא למה יברך הבודק כיון שאין המצוה עליו וצ"ל דמ"מ מצוה קעביד דומיא דמילה שהמצוה על אבי הבן ומ"מ אם אחר מל אותו אחר מברך

12. תלמוד בבלי | מסכת ראש השנה דף כט עמוד א

תני אהבה בריה דרבי זירא: כל הברכות כולן, אף על פי שיצא - מוציא, חוץ מברכת הלחם וברכת היין, שאם לא יצא - מוציא, ואם יצא - אינו מוציא. בעי רבא:

תנו רבנן: לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין אלא אם כן אוכל עמהם. אבל פורס הוא לבניו ולבני ביתו, כדי לחנכן במצות. ובהלל ובמגילה, אף על פי שיצא - מוציא.

13.תוספות | מסכת סוכה דף לח עמוד א

מי שהיה עבד ואשה - משמע כאן דאשה פטורה מהלל דסוכות וכן דעצרת וטעמא משום דמצוה שהזמן גרמא היא אף על גב דבהלל דלילי פסחים משמע בפרק ערבי פסחים (דף קח.) דמחייבי בד' כוסות ומסתמא לא תיקנו ד' כוסות אלא כדי לומר עליהם הלל ואגדה שאני הלל דפסח דעל הנס בא ואף הן היו באותו הנס אבל כאן לא על הנס אמור.

14.אג"מ | או"ח ק"צ

יצא לנו מזה דבהלל ומגילה שהם על נס מוציא אף ביצא שלא מטעם ערבות, לכן גם בברכות נרות חנוכה נמי לא צריך לטעם ערבות דג"כ הוא על נס ולכן מוציא אף נשים וכן נשים מוציאות אנשים אף ביצא. וזהו טעם נכון ומוכרח כדי שלא יקשה מהרא"ש ור' יונה וכן הסכימו כל הפוסקים.

 אבל מטעם חיוב דפרסומי ניסא הא עכ"פ לא חייבוהו שיעשה ויברך עוד הפעם ולכן אינו יכול לברך בעצמו, ורק כשהמשלח עומד ושומע הברכות ונחשבו לברכות המשלח דשומע כעונה רק שיש דין דצריך שישמע מפי המחוייב בדבר לענין זה נחשב מחוייב בדבר ושייך באותה מצוה קצת כדבארתי. ולכן אם מדליק איש עבור אשה ולהיפוך ואשה עבור אשה אין יכול השליח לברך אף ברכת להדליק אם אינו עומד המשלח ואסור להדליק בלא ברכה כמו שאסורין אלם וערום לתרום, אבל בעומד המשלח ושומע הברכות דהוו ברכות המשלח יכול להדליק ולברך.

 

 

בצמ"א

עבור לתוכן העמוד