• גודל פונט
  • גוונים וקונטרסט

ביקור אצל חיילי הישיבה באימון

שלום וברכה.

 

רוצה לשתף אתכם בחוויה נעימה ומיוחדת שהייתה לי השבוע.

התקשר אלי אחראי החיילים בישיבה ואמרה שיש הזדמנות מהרגע להרגע לביקור חיילינו שנמצאים באמצע שבוע כיתה באימון מתקדם בבקעה. הוא שאל אם אפשר להוציא את הרכב, ואני קפצתי על הזדמנות והצטרפתי לביקור.
הגענו לאזור האימון בבקעה תוך כדי שהרב יעקב, רב בסיס ההכשרה של כפיר, מדריך אותנו טלפונית.
מצאנו מאהל צבאי מסודר עם אוהלים צפופים ודגל גדול באמצע, ניגשנו למ"פ ששמח מאוד לראות אותנו, הוא חייך ואמר שהחבר'ה שלנו באמצע האימון ועוד מעט יגיעו. אחר כך הבנתי שהוא חייך כי הם הקפידו לשמור את הביקור בהפתעה מהחיילים.
וכך אנו מחכים ורואים על ההרים מסביב כיתות של חיילים עם ציודים כבדים עושים תרגילי הסתערות שוב ושוב ושוב.
הכיתה הראשונה הגיעה ובה שניים מחיילינו, בקושי עומדים על הרגליים, שניהם עם הפקלי"ם הכי כבדים - מקלע מאג ומקלע נגב עם כל התחמושת וכו' כפי שמכיר כל חייל ששירת בשירות קרבי... בהמשך הגיעו גם חיילינו האחרים, כולם עובדים קשה מאוד אבל לא נשברים.
לי היה מאוד מיוחד לפגוש את החיילים האלה שלנו, דווקא בפגישה הזו בתוך אחד משיאי הקושי שעוברים עליהם (כך הם העידו בפנינו). 
פגשנו תלמיד / חייל אחד שממש נלחם כדי להגיע לקרבי למרות שלא פשוט לו, והנה עכשיו גם לא פשוט לו אבל הוא סוחב את המאג בחריקת שיניים ועושה עבודה מדהימה. 
עוד תלמיד שכל הזמן בישיבה לא היה עוזב את הסטנדר, גם הוא סוחב פק"ל מים כבד במיוחד, אבל מאושר עם חיוך מאוזן לאוזן. שאלנו אותו איך הולך עם הלימוד והוא סיפר שהוא מצליח להמשיך ללמוד דף יומי גם כשבקושי ישנים בלילות ועובדים קשה כל הזמן. בחיוך מתנצל סיפר שהוא לא מצליח ללמוד בעיון אלא רק בבקיאות... "אבל בשבת כשיש זמן משתדל להשלים לפחות את התוספות על הדפים".
ועוד תלמיד שעכשיו סוחב את מקלע הנגב במאמץ אדיר ואני זוכר אותו בבקו"מ עושה סיום על מסכת בבא בתרא, המסכת הכי ארוכה בש"ס.
                   
אח"כ זכינו לשיחה של ר"מ מהר ברכה שנתן שיחת חיזוק לכל הפלוגה, וגם אני הוספתי כמה מילים. סיפרתי להם על הבארות שיצחק חפר והפלישתים שוב ושוב סתמו, דיברנו על הנחישות והמאמץ לחפור נגד כל הסיכויים, דיברנו על כך שגם כשהכל בחוץ נראה שמם וצחיח אז בעומק בפנימיות יש מים חיים והכח של עם ישראל הוא היכולת לראות ולהתחבר לעומק הזה. כך גם החיילים שנמצאים במדבר וחווים קשיים עצומים, יכולים לראות את העומק והחשיבות שבמעשה המצוה הגדולה שלהם, ומתוך כך לא להתייאש וחפור שוב ושוב עד ההגעה בע"ה ליעד.
בקיצור, באנו לחזק וממש חיזקנו וגם התחזקנו. אשרי העם שאלה חייליו, אשרי העם שיודע להחזיק בגבורה כזו גדולה את הספרא ואת הסייפא, חזק חזק ונתחזק!
 
שבת שלום,
אורי פינסקי
עבור לתוכן העמוד