סמל יהודה יאיר ברק ועדיאל קולמן מבוגרי הישיבה.

סמל יהודה יאיר ברק הי"ד

סמל יהודה יאיר ברקבן נפתלי וליבא מאיר. נולד ביום כ"ו בטבת תשל"ה (9.1.1975) בפתח תקווה.
בן בכור להוריו ואח בכור לתשעה אחיו ואחיותיו. את לימודיו החל יאיר בבית-הספר היסודי "יבנה" בפתח תקווה, המשיך בחטיבת הביניים של המדרשייה בכפר סבא וסיים את לימודיו התיכוניים במסגרת מדרשיית "נועם" בפרדס חנה במגמה לכימיה. בתום לימודיו התיכוניים למד יאיר שנתיים בישיבת "שבי חברון" אשר בחברון.

באלול תשנ"ה הצטרף יאיר למקימי ישיבת ההסדר ברמת גן ושהה בה עד גיוסו בחנוכה תשנ"ה.

בנובמבר 1994 התגייס יאיר לצה"ל, לחטיבת גולני. יאיר הצטרף לפלחי"ק ועבר את מסלול הטירונות והאימון המתקדם במסגרת זו, כולל קורס אלחוטן-לוחם בבה"ד 7. בתום הקורס שהה בפלוגה זמן קצר ולפני החגים של תשנ"ו הצטרף לצוות הלוחם של הפלוגה במוצב ריחן בלבנון. יאיר היה חייל אמין וישר, תמיד היה נכון לתרום ולעזור לחבריו והיווה בכך דוגמה אישית. כתב אחד מחבריו לצוות: "הדבקות במשימה, העקשנות, הצנעה ועבודת האל האדוקה, הם שאפיינו אותך כבן-אדם וכלוחם. כמו גם עזרה לזולת ולא משנה מי הוא – ידיד או לא. כך גם אני למדתי להכיר אותך כשלפני מארב הפכת עולמות כדי למצוא לי מעיל וגם אחרי שאמרתי לך 'תודה, לא צריך', לא שקטת עד שנמצא לי מעיל ואת זאת הערכתי מאוד". חבר אחר בצוות, כתב: "נוכחתי לדעת שכל מה שנאמר וסופר על אחוות הלוחמים בגולני נכון, וכל זה בזכותך. תמיד היית שם לעזור והיית החבר שאפשר לפנות אליו בעת צרה".

ראש ישיבת "שבי חברון" הרב משה בלייכר אמר: "החוכמה שלו והענווה שלו והעוצמה של הטוב ומסירות הנפש וכל דבר האמת שלו, שהקרינה בתוך הישיבה, היתה לשם דבר. זה היה פשוט הופעה של אמת, של שאיפת אמת, של רצון כן להבין, לתת, עד בלי די – ויאיר הקרין את זה". ראש הישיבה ברמת גן, אמר: "יאיר, אותו אור שהאיר לנו, אור של תורה שאינו אחוז בכלי העולם הזה, היה בו העוז והענווה. היתה בו צניעות שלא לקח לעצמו כלום מהעולם הזה". כתב מפקד היחידה בה שירת: "יאיר היה מקובל על מפקדיו וחבריו. בחודשים נובמבר- דצמבר היה מיועד לצאת לקורס סמלים ולאחריו לחזור לפלוגה ולקבל צוות טירונים של פלוגת הקשר".

יאיר נפל בקרב בדרום לבנון, בשחר של הושענא רבה, ביום כ"א בתשרי תשנ"ו
(15.10.1995), כאשר הנגמ"ש בו נסע נפגע ממטען. בן עשרים וחצי שנה היה יאיר בנופלו. עמו נפלו סרן יוסי אוחנה, סמל יותם ענבר, סמ"ר אייל שמח, סמ"ר גיא חדד וסמ"ר אייל דרור. יאיר נטמן בבית העלמין הצבאי בפתח תקווה. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. השאיר אחריו הורים ותשעה אחים ואחיות – אשר, חגית, תהילה, דוד, נתנאל, הלל, שילה, רחל וינון.

קהילת "משכן שלום", הידידים והמשפחה, הנציחו את זכרו של יאיר בתרומת ספר תורה לבית כנסת.
(מתוך אתר משרד הביטחון)

עדיאל קולמן הי"ד

עדיאל קולמן נרצח בג' ניסן בפיגוע על ידי מחבל בירושלים.

יעל קולמן, אימו של עדיאל מספרת: עדיאל שלנו נולד לפני 34 שנים במושב ניר עציון בכרמל. בגיל שלוש בערך עבר עם משפחתו למושב קשת שברמת הגולן. עדיאל למד בצעירותו בגולן, לאחר מכן עבר ללמוד בישיבה לצעירים בירושלים. הוא ואחיו הגדול היו מבקשים מדיי פעם אישור לטייל כי היו צריכים את זה לנשמה. כאשר הוא סיים את תקופת התיכון יחד עם כמה חברים תכנן להקים ישיבה גבוהה דוקא בכפר דרום, לזכר חברם זאבי חזני. השנה הזאת היתה מאד משמעותית עבורו. בסוף אותה שנה- לצער כולנו- היה הגירוש מגוש קטיף עדיאל היה צריך לבחור לאיזו ישיבה ללמוד- הוא היה כמה שבועות באלון מורה- ואז עבר לישיבת רמת גן. הוא התחבר שם לכמה רבנים שמאד עזרו לו לחוות יותר בנעימות את המעבר הקשה מגוש קטיף. לאחר תקופה עדיאל התגייס לנחל החרדי, הוא היה אהוב על החברים שלו וביצע כל משימה  בשמחה.
לאחר מכן הוא פגש את איילת- התחתנו בשמחה ונולדו להם 4 ילדים חמודים. עדיאל למד במכללת הרצוג תוך שילוב  עבודות מסגרות בעיר דוד, במסגרתם הוא בנה עם צוות שלם את דרך עולי הרגליים, דרך שמגיעה עד בית המקדש. בכניסה לאתר התקינו שלט גדול לזכרו.בב' ניסן התשע"ח הוא סיים את העבודה בסביבות 16:00 והחל לצעוד דרך רחוב הגיא לכוון הרכבת הקלה. מחבל מתוסכל שלא מצא עבודה בארץ החליט לבצע רצח של יהודי. עדיאל נאבק איתו ממש והחזיק אותו עד שכוחותינו הרגו את המחבל.המילה אחרונה של עדיאל היתה 'שלום', הוא אמר זאת ברגעים האחרונים של חייו.עדיאל היה איש שלום. הוא גדל בבית שאומר: יהודי לא שונא. זאת לא תכונה של יהודי לשנא! הוא הגיע לבית חולים שערי צדק והוא נלחם על חייו עוד 6 שעות. הוא מיאן להפרד מהמשפחה והעולם שהוא כל כך אהב-
החלטנו להטמין אותו בכוכב השחר. השמחת חיים והטוב שלו מלווים אותנו ואנחנו נאחזים בנעימות שלו ובזיכרונות הטובים שהוא השאיר לנו. היה לו פלאפון חכם והוא רצה שאקנה לו פלאפון פשוט, המסר האחרון שקיבלתי ממנו היה האם קניתי לו כבר את 'הנייד הטיפש' הוא גם הקפיד לא להכניס עיתונים הביתה לשבת, כי הוא רצה להקדיש את שעות הפנאי למשפחה וילדים. ערב לפני הפיגוע הוא ישב עם אשתו ולמדו ביחד פרק באמונה ובטחון של החזון איש. אחר כך הבנו שזאת היתה צידה לדרך לאישתו ולכל עם ישראל יהיה זכרו הטוב ברוך .