שפת אמת לפרשת פקודי- תרלח
ברש"י עדות הוא לישראל שויתר להם על חטא העגל. ויש לדקדק דאיתא שאין הקב"ה וותרן מאריך אפיה וגבי דילי'. אבל התירוץ הוא שיש גם על זה משפט ויש מי שזוכה בדין להיות וותרן כנגדו. ומי שזוכה ע"פ דין אין זה בכלל וותרן. וזה עצמו נתברר באמת ע"י נדבת המשכן אחר החטא. שבוודאי החטא עושה רושם במעשה האדם. אבל בנ"י אשר עיקר שורש חיותם נדבק בבורא ית'. לכן אין החטא יכול לנתק שורש אהבתם להשי"ת כמ"ש מים רבים לא יוכלו לכבות כו' האהבה כו'. והנדבה הי' אות לחביבות בנ"י שנקראו בת נדיב בתו של אברהם אע"ה שנק' נדיב. וזה הנדיבות לא יוכל להתקלקל בלב איש ישראל. ולכן משפט ה' אמת לוותר נגדם כמ"ש אוהבם נדבה. ואפשר לפרש בזה ג"כ ענין משכן שנתמשכן בעונותיהם של ישראל. פי' שנקודת הנדיבות לא יוכל להינתק מהם. ע"כ כשנופלין ממדריגתם ניטל מהם הנדיבות לזמן. כמ"ש בספרי קודש שמי שנשמתו ממקום גבוה מסתלקת ממנו קודם החטא. כי החטא אינו יכול ליגע שם. ולכן איתא שהמשכן נגנז ולא נאבד ח"ו. רק כשנזכה יחזיר לנו הבורא ית' הכל כנ"ל:
ניתן להקדיש שיעור זה עבור יקיריכם,
לחצו כאן
