שפת אמת שלח- שנת תרמז-חבמדרש אין חביב משלוחי מצוה כו'. הענין הוא כי דור המדבר הוא בחי' תורה אור. ובאי הארץ בחי' נר מצוה. כדאיתא בזוה"ק דבעי בר נש למיפלח לקוב"ה במילולא ובעובדא ואיתא ג"כ אורייתא מאן דבעי זכה בה אבל מילין דקיימין בעובדא בעי למקני באגר שלים ע"ש פ' תרומה. ופי' מלה דקיימא בעובדא. כי באמת אותיות התורה נמצאין בכל מקום דבאורייתא ברא עלמא וכתיב כולם בחכמה עשית כו' גדולים מעשי ה' דרושים כו'. אכן לא כל אדם מוכן למצוא אותיות התורה הגנוזין בעשי' רק בנ"י מוכנים לכך וגם בארץ ישראל שהוא מוכן לכך כדכתי' ה' אלקיך דורש אותה תמיד וכי דורש אין לה מכלל דבעי דרישה כו'. ואיתא בספרי שקול ישיבת ארץ ישראל ככל המצות ע"ש בפ' ראה. וע"ז כתיב כח מעשיו הגיד כו והוא פי' תורה שבע"פ שע"י כחן של ישראל בפה מתגלה להם אותיות התורה הגנוזין כו'. וזה פי' נר מצוה. כי תורה אור הוא גוף התורה שהוא אלקיות ממש כמ"ש אורייתא וקוב"ה כולהו חד. ונר מצוה הוא התגלות התורה על ידי המצות והוא כענין שליח. כדאיתא בשבת השי"ת מנהיג העולם בעצמו כביכול ובחול ע"י מלאכים. כמו כן יש התגלות התורה ע"י עושי דברו. שיש אותיות התורה גנוזין במילין דעלמא שאין יכולין להתגלות רק ע"י בנ"י שהם שלוחי מצוה. וגוף מעשה בראשית והטבע הוא הנהגה זו שע"י שליח כנ"ל. ובשבת הוא תורה אור ובימי המעשה נר מצוה. וזה הי' נסיון המרגלים כי מלה דקיימא בעובדא קשה מאוד למצוא. אכן באמת כח א"י מסייע לזה אך עדיין לא הי' ארץ ישראל בכלל נחלת ה'. וז"ש יהושע וכלב עלה נעלה וירשנו שהגם שעתה א"י לכבשה. אבל כשנעלה לשם יתהפך להיות נחלת ה'. ואית מחלוקת בגמ' אי תלמוד גדול אי מעשה גדול ואמרו תלמוד גדול שמביא לידי מעשה. והיינו הלומד על מנת לעשות הוא גדול מהמעשה ודור המדבר היו בחי' מילולא ונקראו ראשי בנ"י כי התורה היא ראשית. וכן כתיב טוב אחרית דבר מראשיתו והמרגלים היו דבקים רק בתורה. אבל הלימוד צריך להיות מביא לידי מעשה שנק' אחרית טוב שכן הי' דור המדבר וקבלת התורה הכנה לארץ ישראל שהוא בחי' עובדא כנ"ל. וכדאיתא האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו. המרגלים טעו בזה לכן כתיב על כלב וימלא אחרי. פי' שהי' עבודתו בשלימות עד אחרית שהוא המעשה. והמרגלים לא גמרו האחרית והיו חפצין רק בראשית שהיא התורה בלבד:
ניתן להקדיש שיעור זה עבור יקיריכם,
לחצו כאן
