דין ערלה ורבעי – שיעור כללי במצוות התלויות בארץ – הרב בן ציון אלגאזי

דין ערלה ורבעי

1.ויקרא | פרק יט

וְכִי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ וּנְטַעְתֶּם֙ כָּל־עֵ֣ץ מַאֲכָ֔ל וַעֲרַלְתֶּ֥ם עָרְלָת֖וֹ אֶת־פִּרְי֑וֹ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים יִהְיֶ֥ה לָכֶ֛ם עֲרֵלִ֖ים לֹ֥א יֵאָכֵֽל:(כד) וּבַשָּׁנָה֙ הָרְבִיעִ֔ת יִהְיֶ֖ה כָּל־פִּרְי֑וֹ קֹ֥דֶשׁ הִלּוּלִ֖ים לַיקֹוָֽק:(כה) וּבַשָּׁנָ֣ה הַחֲמִישִׁ֗ת תֹּֽאכְלוּ֙ אֶת־פִּרְי֔וֹ לְהוֹסִ֥יף לָכֶ֖ם תְּבוּאָת֑וֹ אֲנִ֖י יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶֽם:

2.ספר החינוך | מצוה רמו- שלא לאכול ערלה

(א) שלא נאכל מפירות האילן תוך זמן ערלתו, והן שלש שנים ראשונות לנטיעתו, ואחד הנוטע נטיעה או יחור מן האילן, שנאמר [ויקרא י"ט, כ"ג] שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל.

3.תוספות | מסכת בבא קמא דף קא עמוד א

אבל אין לומר דאף על גב דליכא מלקות ביוצא משאר פירות עשה דערלתם ערלתו איכא דהא אכל מאי דכתיב וערלתם קאי לא יאכל דכתיב בתר הכי ועוד אם היה במשקה דשאר פירות דערלה איסור עשה

4.תלמוד ירושלמי (וילנא) | מסכת פסחים פרק ב הלכה א

ר' אבהו בשם ר' יוחנן העושה איספלנית משור הנסקל ומחמץ שעבר עליו הפסח אינו לוקה שאין לא תעשה שבו מחוור. מכלאי הכרם לוקה. אמר רבי חנינא [דברים כב ט] פן תקדש פן תוקד אש. מערלה צריכה עשה לרחקו כתיב לא תיעשה לא תעשה לאוכלו כתיב לא תאכלו כתיב לא תיעשה לרחקו לא כתיב

5.משנה | מסכת ערלה פרק א משנה ב

הנוטע לרבים חייב ר' יהודה פוטר הנוטע ברה"ר והעובד כוכבים שנטע והגזלן שנטע והנוטע בספינה והעולה מאליו חייב בערלה:

6.משנה | מסכת ערלה פרק א

משנה א

[*] הנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה ר' יוסי אומר אפילו אמר הפנימי למאכל והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור:

7.תוספתא | מסכת ערלה (ליברמן) פרק א הלכה ב

הנוטע לרבים חייב ור' יהודה פוטר ר' שמעון בן לעזר משמו הנוטע לרבים חייב בערלה [העולה לרבים מאיליו פטור מן הערלה]

8.שו"ת חתם סופר | חלק ב (יורה דעה) סימן רפה

בעמדי על המחקר לשון חייב בערלה דתנן בכולי מתנייתא צ"ע קצת מה לשון חייב דהוה ל"ל אסור משום ערלה או ערלה נוהג מה לשון חייב

9.תוספות | מסכת קידושין דף לח עמוד א

והוא הדין לערלה בשתים - פי' בקונטרס אף על גב דאין איסורו איסור עולם דמותרת בשנה רביעית מיהו איסורו איסור הנאה ואין לו היתר תוך ימי איסורו והקשה ר"ת הרי הפרי שגדל בשני ערלה אסור לעולם ואין לו היתר ופי' ר"ת דערלה זו בשנה רביעית קאמר דיש היתר לאיסורו על ידי פדיון אבל בשתים ר"ל איסורו איסור עולם ואיסור הנאה והר"ר י"ט פירש דבערלה ממש קאמר דיש היתר לאיסורו והכי פירושו יש היתר לגרום איסור ולנוטעם וכלאים אסור לגדלם ולזורעם

10.שו"ת זרע אברהם | סימן יד

אלא סברת התוס' ז"ל דאיסור ערלה נמשך הוא גם בשנה הרביעית רק דחידשה תורה היתר פדי' ושפיר הוי זה היתר לאיסור ערלה שגם רבעי איסורו מתורת ערלה הוא

11.תלמוד בבלי | מסכת סוטה דף מג עמוד ב

אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר בן יעקב: ילדה פחותה מטפח - חייבת בערלה כל שנותיה, דמתחזיא כבת שתא. והני מילי שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב, אבל כוליה כרם - קלא אית ליה.

12.רש"י | מסכת סוטה דף מג עמוד ב

קלא אית ליה - הכל אומרים כרם יש לפלוני משונה מכל הכרמים ויודעין שהיא זקינה להכי נקט שתים כו' דסבר לה כמאן דאמר במסכת ברכות (דף לה) כרם רבעי תנן שאין ערלה נוהגת בנטיעה אחת אלא בכרם שלם.

13.חידושי הרמב"ן | מסכת ראש השנה דף י עמוד א

וכן ראיתי עוד לרש"י שפירש שם במסכת סוטה דלמאן דתני כרם רבעי אין ערלה נוהגת אלא בכרם שלם דהיינו שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב, וזו קשה מן הראשונה דודאי ערלה אפילו בשאר אילנות נוהגת ולא שמענו לרבי ולר' אליעזר דפליג אכולהו תנויין דאמרינן גבי ערלה בכל האילנות, וגז"ש דותבואת הכרם ליתא אלא לרבעי ואינה נדחית לפני פניו דמקרא מלא דבר הכתוב ונטעתם כל עץ מאכל,

14.שו"ת חתם סופר | חלק ב (יורה דעה) סימן רפה

והיותר נראה משום דבכלל דיני ערלה הוא רבעי שצריך פדיון שייך לשון חייב ואם כן תינח בכל הני מתנייתא דמס' ערלה ע"כ מפני כל האמור הי' נראה לרש"י ז"ל לפרש האי חייב בערלה כל שנותי' ר"ל חייב בפדיון כרבעי בכל שנה ושנה וגם חייב לציין השדה בקוזזת אדמה כרבעי בכל שנותי' ומצינו רבעי בלשון ערלה בקידושין ל"ח ע"א לשיטת ר"ת בתוס' ד"ה וה"ה כו' וכן בפי' הרא"ש ורע"ב פ"ב דערלה מתני' הערלה מעלה את הערלה פי' רבעי ע"ש ובזה נתיישבו כל הקושיות

15.תוספות מסכת סוכה | דף לה עמוד א

וא"ת אתרוג של ערלה תיפוק ליה דמיכתת שיעוריה דמצותו בשרפה דקחשיב ליה בתמורה פרק בתרא (דף לג:) בהדי נשרפין ואמרינן התם הנשרפין לא יקברו ואפשר דאפילו מדאורייתא הויא ערלה בשרפה דילפינן לה מכלאי הכרם דכתיב בה פן תקדש ודרשינן (חולין דף קטו.) פן תוקד אש ומהאי טעמא נמי פסול אתרוג של תרומה טמאה דמצותה בשרפה ולמה לן טעמא דהיתר אכילה וי"ל דודאי לא היה צריך אלא נחלקו בהנך טעמי לענין ערלה משום דנפקא מינה לענין מעשר שני כדמסקינן איכא בינייהו מעשר שני ואליבא דרבי מאיר (ומאן דמכשיר היינו אליבא דרבנן) והוה מצי למימר נמי מעשר שני בגבולין ואליבא דכולי עלמא כדמוכח בסוף חלק (סנהדרין דף קיב:) שהוא ממון גבוה.

16.רמב"ם | הלכות מאכלות אסורות פרק י הלכה טו

יראה לי שאין דין ה נטע רבעי נוהג בחוצה לארץ אלא אוכל פירות שנה רביעית בלא ו פדיון כלל שלא אמרו אלא הערלה, וקל וחומר הדברים ומה סוריא שהיא חייבת במעשרות ובשביעית מדבריהם אינה חייבת בנטע רבעי כמו שיתבאר בהלכות מעשר שני, חוצה לארץ לא כל שכן שלא יהיה נטע רבעי נוהג בה, אבל בארץ ישראל נוהג בה בין בפני הבית בין שלא בפני הבית, והורו מקצת גאונים שכרם רבעי לבדו פודין אותו בחוצה לארץ ואחר כך יהיה מותר באכילה ואין לדבר זה עיקר.

17.חידושי הרשב"א | מסכת בבא קמא דף סט עמוד א

אבל ראיתי לר"ם ז"ל שסובר שאין נוהג בחוצה לארץ אלא ערלה בלבד אבל לא כרם רבעי שכך כתב בהלכות מאכלות אסורות וכן כתב עוד בהלכות מעשר שני בפרק ט' כשם שאין מעשר שני בסוריא כך אין נטע רבעי בסוריא ע"כ, ולא היתה כוונת הרב ז"ל בדברים אלו דוקא בנטע רבעי אבל כרם רבעי נוהג, שאם לכך נתכוין לא הי' תולה אותו בראיית סברתו ... ואני תמה שא"כ נאמר שאין נטע רבעי בשביעית לב"ה הא בזמן ומקום אינו למד ממנו משום דכתיב וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים ובשנה הרביעית וגומר דמשמע כל זמן שערלה נוהגת ובכל מקום שנוהגת נטע רבעי נוהג, ומעתה לדידן נטע רבעי נוהג בין בארץ ובין בחוץ לארץ.

18.חידושי ר' חיים הלוי | הלכות מאכלות אסורות פרק י הלכה טו

והנראה בביאור פלוגתת הרמב"ם והגאונים, דהנה יש לפרש ההלכה דערלה נוהגת בחוץ לארץ בתרי גווני, דהלא הא ודאי דערלת חוץ לארץ וערלת ארץ ישראל תרי מילי נינהו וחלוקין בדיניהם, וכדחזינן דבעיקר ההלכה נאמר דערלת חו"ל ודאה אסור וספקה מותר, ובארץ ישראל בין ודאה ובין ספקה אסור, אלא דצ"ע אם היכא שנוהגת ערלה בחו"ל אז גם היא בכלל ערלה הכתובה בתורה, דעיקר ההלכה באה לגלויי אקרא, דאע"ג דכל מצות התלויות בארץ אינן נוהגות אלא בארץ אבל ערלה שאני ונוהגת בכל מקום, וא"כ גם ערלת חו"ל נכללה בקרא דערלה, או דנימא דהא ודאי דערלה האמורה בתורה אינה אלא בארץ ישראל וערלת חו"ל אינה נכללת בה, ורק דאסורה מהלכה, וכל עיקר איסורה הוא רק מהלכה למשה מסיני ולא מקרא. ונ"מ לענין נטע רבעי, דאם ההלכה באה לגלות דגם ערלת חו"ל נכללת בפרשה, ממילא די"ל דגם נטע רבעי כן דאיתקש לערלה, משא"כ אם הוא איסור חדש מהלכה למשה מסיני, א"כ ממילא דאין איסור רבעי שייך כלל לזה, דעל מה דנאמרה ההלכה נאמרה ועל מה דלא נאמרה לא נאמרה.

19.מנחת חינוך | מצוה רמו

א"כ בשלמא בא"י דמבואר בתורה איסורו ויש היקש לכה"ת הוי בשרפה או במ"מ אבל בח"ל דאינו מבואר בקרא רק הל"מ א"כ מה"ת כיון שלא גילו חז"ל דהלכה היא בשרפה מה"ת דטעונה שרפה והוי דינו ככל איסורי הנאה דעלמא אח"כ מצאתי כן בכפ"ת סוכה שם ע"ש. ובזה י"ל ק' התוס' בסוכה ל"ל טעמא דערלה מחמת דאין בה היתר אכילה או דין ממון הא בלא"ה הוי כתותי מכתת שיעורי' דהיא בשרפה ולפמ"ש ניחא דצריכין טעמים הנ"ל לערל' ח"ל דאינו בשרפה ומ"מ היתר אכילה והנאה אין בה אך אכ"מ אי בהנקברין ג"כ שייך כתותי

20.שו"ת הרא"ש | כלל ב סימן א

מהיכי תיתי לן למימר דלא לנהוג בשל כנעני? והלא ערלה, דאינה נוהגת אלא בארץ ואפי' הכי נוהגת בנטיעת כנעני. כדתנן במסכת ערלה (פ"א מ"ב): הנוטע ברשות הרבים והכנעני שנטע וכו', חייבין בערלה. וגרסינן עלה בירושלמי: כי תבאו אל הארץ ונטעתם, פרט לשנטעו כנענים עד שלא באו לארץ;

21.תוספות