היינו כחלמים – פרשת וישב

מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר
חָלָמְתָּ

לחלומות תפקיד מרכזי במאורעותיו של יוסף
הצדיק. הוא נמכר על ידי חלומות, הוא זורע זרע של פתרון על ידי חלומות, ועולה
לגדולה על ידי חלומות. כל החלומות המופיעים בפרשיות וישב ומקץ, מופיעים בזוגות
ונחלמים על ידי חולמים שונים. בתחילה אלו חלומותיו של יוסף, לאחר מכן אלו
חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים, ולבסוף אלו חלומותיו של פרעה. זוג החלומות הראשון
המופיע בתחילת פרשתנו, הוא זוג חלומותיו של יוסף- חלום האלומות המשתחוות לאלומתו
של יוסף וחלום השמש, הירח ואחד עשר כוכבים המשתחווים לו. בסוף הפרשה מופיע זוג שני
של חלומות- חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים. בתחילת פרשת מקץ, מופיע זוג
החלומות השלישי- חלומותיו של פרעה מלך מצרים על שבע הפרות ושבע השיבולים.

יש מקום להתבונן מה עניינם של החלומות
שכל מעשיו של יוסף נעשים על ידיהם. ודאי שהדברים לא נוגעים רק ליוסף אלא גם ובעיקר
לכלל ישראל, שכל מה שנעשה ביוסף נעשה בישראל. אם כן, החלומות הם דרך וסימן לדורות.
לכן יש להבין מה רצה הקב"ה ללמדנו כלפי יוסף ולדורות עולם. מה עניינו של
החלום, מדוע נשנו החלומות פעמיים ומה ההיגיון והסדר העומדים מאחורי שלושת זוגות
החלומות?

בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה

בפרשתנו, פרשת וישב, מתחילה להתממש העצה
האלוקית העליונה של הירידה למצרים. במידה מסוימת, עומק הירידה נמצא דווקא בפרשה
זו: יוסף מורד אל הבור ולאחר מכן מורד למצרים, יהודה יורד מאת אחיו, ויוסף מורד לבית
הסוהר. בפרשה הבאה יוסף כבר עולה לגדולה, ובזו שלאחריה האחים משלימים זה עם זה. אם
כן, עיקר הירידה נמצא בפרשתנו. ירידה זו היא הכנה לירידה אל תוך שעבוד מצרים
המתואר בספר שמות. כל תהליך הירידה לתוך מצריה של מצרים, שיש בו ירידה ועלייה
וירידה למטה, ולאחר מכן עלייה, שיוסף משתעבד ומולך, וישראל משתעבדים, ולבסוף
יוצאים לחרות, קשור בקשר הדוק לעניינו של החלום. לכן הוא מתרחש דווקא באמצעות
חלומות.

מהו החלום? החלום הוא פלא מיוחד במינו, עמוק
ומופלא, אחד מפלאות עולם. אין בו מציאות רגילה אלא מציאות פנטסטית שיש בה גם מקצת
מנבואה. כל אדם רואה בעיניו, רואה בשכלו, צופה על ההווה ועל מה שעתיד להיוולד
ממנו, "איזהו חכם הרואה את הנולד". למעלה מכך, הנביא רואה גם מה שנמצא
מעבר לגבולות שדה הראייה האנושיים. באופק שמסתיימת הראייה האנושית, פורץ לו הנביא
דרך ורואה מעבר לכך. הנביא ניחן בראייה אלוקית על-אנושית בדרגת חכמה עליונה, למעלה
מההסתכלות הרגילה של בני האדם. העיניים שלו אינם עיניים אנושיות רגילות ומבטו
מכוון עם המבט של מעלה.

החלום הוא לכאורה הפוך מדרגת החכמה
העליונה של הנביא. הרי בחלום רואים אפילו פחות מטווח הראייה של אדם חכם. החלום מלא
בדברים בטלים. "אין אדם חולם בלילה אלא ממה שהוא מהרהר ביום"[א],
הן הרהור בצידו החיובי והן הרהור בצידו השלילי, לכן "לא יהרהר אדם ביום ויבוא
לידי טומאה בלילה"[ב]. הרהור קטן שביום הופך לעניין גדול בחלום, ולמחרת מסתבר
שהכול דברים בטלים. אפילו ההרהור ביום אינו ראייה מפוכחת של המציאות ואין בו
התבוננות או תפיסת עולם, קל וחומר החלום. החלום מופיע בתוך השינה, כאשר האדם יורד
ממעלתו כאדם פיקח בעל ראייה אנושית לתוך עולם חשוך שבו הוא אינו יכול לראות מאומה ואינו
יודע מה מתרחש סביבו. אפילו את העין האנושית הוא מאבד. בתוך האבדן והחושך הזה, מופיע
איזה רכיב של דמיון שאין בו ממש. שקר בתוך חושך. הוא החלום. "וַחֲלֹמוֹת
הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ"[ג].

לעומת כל זאת, אנו רואים שחלומות הם
בעלי משמעות אמיתית. בכל רואי חלומות וכן בששת החלומות שאנו עוסקים בהם, נעוץ סופן
בתחילתן, והשקר שבתוך החושך מתעלה לאמת אלוקית עליונה, למעלה-למעלה מהראייה
האנושית הרגילה. הנבואה והחלום נפגשים. בלשון הגמרא בברכות ישנה ההדרכה: "הרואה…
[עניין פלוני]… יצפה ל… [כך וכך]"[ד].
כלומר, יש בחלום רמז נבואי, ומה שאדם רואה בחלומו הוא רמז וסימן לעתיד.

החלום הוא בעצם עניין שיש בו דבר והיפוכו:
מנקודת מבט אנושית יש בו ירידה, משום שהוא מתרחש בשינה, כאשר אדם מאבד את פיקחונו.
ירידה נוספת שיש בחלום היא שהחלום הוא רק הזיה, דברי שווא ודברים בטלים. אף על פי
כן, בתוך העיוורון, הדמיון והשקר שבחלום יש התנוצצות של אמת עליונה. בחלום מאבד
האדם את ערנותו, את אור עיניו ואת בינתו, אך בתוכו מתרחש פלא. כלפי חוץ ישנה
תרדמת, "אני ישנה", אך בפנים מתרחש הפלא- "וליבי ער". זה
החלום. החלום מבטא את מה שער בליבו של אדם, גם כשהעיניים כבר אינן רואות והשכל
והתבונה נרדמו. "חלום- אחד משישים לנבואה"[ה].

וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה
נֹפֶלֶת עָלָיו

יוסף הצדיק הוא המוריד את ישראל למצרים
והוא אף זה שמעלה אותם משם, שהרי יהושע בן נון מזרעו, הוא שמביא את ישראל לארץ ומנחילם
בה. על מנת להוריד את ישראל למצרים חולם יוסף חלומות. חלומותיו הם חלק מהותי מהירידה
למצרים שבאה על ידו. באמצעות החלום מגיחה אל המציאות הנבואה שצריך לרדת לתוך
החושך, לתוך מצרים, ממש כעניין החלום בעצמו שמופיע בעת ירידה לתוך האפילה של
השינה, כאשר כל קיום המציאות שמסביב כבה. חשכו עיניהם של ישראל בגלות[ו].

הירידה למצרים מתגלגלת על ידי הירידה
לתוך עולם של חושך שבחלום. יחד עם זאת, מן החלום אנו למדים שמהלך הירידה לתוך
החושך גונז בקרבו איזו נקודה פלאית. ירידתם של ישראל למֵצרי ארץ חם, גונזת בקרבה
פלא עליון של נבואת היציאה משם- "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". פלא זה נשזר
בתהליך הירידה על ידי החלומות- חלומותיו של יוסף, חלומותיהם של שרי פרעה וחלומותיו
של פרעה עצמו.

מלבד יוסף, "בעל החלומות", גם
פרעה הוא כעין מסך שעליו משתקפת האורה האלוקית. הקב"ה מתגלה אליו באמצעות
החלום ומספר לו את שיתרחש: "אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה".
ברובד הפשוט הקב"ה מספר לפרעה שבמצרים יהיו שבע שנות שבע ולאחריהן שבע שנות
רעב. מעבר לכך, בחלום הזה יש חלום נוסף, עמוק ומסותר, חלום בתוך חלום, הוא חלומו
של יוסף. חלומו של פרעה הוא חלום "נעול" ואין לו פתרון אלא באמצעות
יוסף. המפתח לחלום פרעה הוא חלום נוסף- חלומו של יוסף. פרעה צריך ליוסף בעל
החלומות ובעל הפתרונות, משום שפתרון חלומו של פרעה הוא גם פתרון החלום של יוסף- "והנה
קמה אלומתי וגם ניצבה". פרעה אינו רואה את הפתרון הזה בחלומו, אך מי שקורא את
מה שנעשה ומנסה להתחקות אחר המהלך האלוקי, רואה שיש כאן חלום בתוך חלום, מסך בתוך
מסך. חלום יוסף הוא פתרון חלומו של פרעה.

גם שר המשקים חולם חלום בתוך חלום. הוא
חולם על גפן בעלת שלושה שריגים, ופתרון חלומו- שיחזור לשרת את פרעה. אולם גם בתוך חלומו
יש מסך וחלום נוסף: חלומו של שר המשקים יפתור לפרעה את חלומו שלו, וחלומו של פרעה
יפתור את חלומו של יוסף. בעצם אין כאן שלושה חלומות שכל אחד מהם עומד בפני עצמו,
אלא חלומות הנעוצים זה בזה- החלום של שר המשקים פותח פתח לחלום פרעה, וחלום פרעה
פותח פתח לחלומו של יוסף.

בשלושת החלומות שבסיפורו של יוסף נוצרת
השתלשלות. חלומו של יוסף הוא חזיון של פלא- מחזה של תעתועים ושל שווא שיש בו
התנוצצות נבואית. החלום נכנס לתרדמת, אך יש בו חלום נוסף. החלום האחרון נכנס
לתרדמת, ומופיע בו חלום נוסף. תרדמת בתוך תרדמת בתוך תרדמת. חלום בתוך חלום בתוך
חלום. זוהי השתלשלות הירידה לתוך עומק החושך: מיוסף לפרעה ולשרים. אמנם בסדר השתלשלות
האירועים הסדר מופיע אחרת- מיוסף לשרים ולפרעה, אך זאת משום שבתחילה מוצב היעד
האחרון, לאחר מכן מופיע האמצעי הראשון, לאחר מכן האמצעי השני, ולבסוף מגיעים ליעד.
"סוף מעשה במחשבה תחילה". התכלית נקבעת מראש, ולאחריה מופיעים היעדים,
קומה ראשונה וקומה שנייה, עד לתכלית.

עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ

חלומם של השרים הוא עומק החושך. הוא
מתרחש בבית הסוהר ובסופו של דבר שר האופים נתלה, מה שמחדד את עומק החשכה. מתוך
חלומו של שר המשקים בעומק החושך, מתגלה חלומו של פרעה, שהוא חלום חשוך פחות מחלומות
השרים. גם בחלום זה יש צד מואר וצד חשוך – שבע שנות שובע ושבע שנות רעב. זהו חלום
על האומה המצרית ועל כל הארצות שסביבה, הבאות לשבר במצרים. למעלה מחלום פרעה נמצא
חלומו של יוסף, שכולו אור. "והנה קמה אלומתי וגם ניצבה", "והנה
השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי".

בחלומות הללו יוסף הוא השליט והמלך, אך
הפלא הוא שהחלומות המוארים הללו מתרחשים דווקא בתוך מצרים, בעומק החושך. בעצם זהו
חלום נוסף: אין כאן מלכות לאור יום, בערנות, בפיכחון ובראייה שלמה, אלא מלכות
בעומק החושך, כאשר "הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים"[ז],
ודווקא מתוך החושך- "וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה'". זהו יוסף- הזורח בתוך
החושך.

יוסף הוא בנה של רחל אמנו, בעלת עוצמות
בעולם החיצוני "יפת תואר ויפת מראה", היוצאת לרעות את הצאן ובעלת יכולת
לעמוד בפני הרועים. לכן במידה מסוימת דווקא היא זו שמתאימה לעשיו הרשע, שהרי
הבכורה לאה ראויה לבכור- הוא יעקב שקנה את הבכורה, ואילו הקטנה- רחל- ראויה לקטן,
הוא עשו[ח].
כמו רחל, יוסף שעד אחרית הימים מלווה אותנו בדמות משיח בן יוסף, הוא הצד הנגלה
שבישראל והוא שבונה את הבניין החומרי והגשמי של האומה. זאת לעומת יהודה שהוא הצד
הפנימי הרוחני שבישראל, "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה".
ב"מספד בירושלים" אמר מרן הרב קוק זצ"ל שהרצל היה התנוצצות מנשמת
משיח בן יוסף, כי הכוח לבנות את הקומה החומרית של האומה בא ממנו.

יוסף בכוחו החומרי מולך דווקא במצרים,
במצרי העולם הזה. הוא האור שיורד לתוך החושך ומאיר את הצדדים הגשמיים והאפלים.
דמותו של יוסף, שאורו מתנוצץ בחושך, היא דמות של חולם חלום בתוך התרדמה. כל הירידה
למצרים מתאפשרת ומתקיימת דווקא על ידי האחיזה בחלום, כלומר- על ידי האחיזה בדרך התנוצצות
האור בתוך החושך. זהו סדר הירידה אל החושך: אין זו ירידה שבה החושך עוטף הכול, אלא
יש בה חלום. הוא נקודת האור שבתוך החושך, והוא החבל שאיתו אנו יורדים לתוך המְצרים.
זה סודו של יוסף. יוסף הוא נקודת אור שמתנוצצת בתוך החושך, וחלומותיו הם החבל
שאיתו אנו יורדים למצרים[ט].
יוסף הוא הנזר, "נזיר אחיו", שעולה אף למעלה מהראש, אך גם יורד מטה-מטה.
"נעוץ סופן בתחילתן", לכן למרות שהוא יורד מטה-מטה, הוא אחוז במקום
עליון, שהיה זיו איקונין שלו דומה ליעקב האחוז בכסא הכבוד ודמות דיוקנו חקוקה בו.

כמו יוסף, יעקב אבינו גם הוא דמות
שיודעת לציין בהתנוצצות אור גם במקום שהכול חשוך. כמו ליוסף, גם ליעקב יש שני
חלומות- חלום הסולם וחלום העתודים העולים על הצאן. חלומותיו גם הם קשורים לירידה
לגלות ולעלייה ממנה. החלום הראשון, כמו חלום יוסף, הוא חלום הנחלם ערב הירידה
לגלות, והוא שמכין את ירידתו של יעקב לחוץ לארץ. יעקב יוצא מן הארץ עם חלום, הולך
איתו בעומק השפל של חוץ לארץ, ואף חוזר עימו. כאשר יעקב מתכונן לשוב חזרה לארץ, מופיע
החלום בשנית.

וְעַל הִשָּׁנוֹת
הַחֲלוֹם

כאמור, כל החלומות הנחלמים בסיפור
הירידה למצרים, נחלמים בזוגות של חלומות. כיצד יש להסביר זאת? התורה בעצמה מפרשת את
הופעתם הכפולה של חלומותיו של פרעה, הזוג האחרון מבין החלומות: "וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם כִּי נָכוֹן
הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹקִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹקִים לַעֲשֹׂתוֹ"[י].
יוסף מסביר ואומר שאין זה מקרה שאותו חלום מופיע פעמיים בגוונים שונים באותו לילה,
אלא יש בכך פשר ומסר שממהר האלוקים לעשותו. מה פירוש הדבר? מדוע הישנות החלום
פעמיים מעידה שממהר האלוקים לעשותו? הרי לכאורה היה אפשר שהקב"ה יודיע לפרעה
על תכניותיו בחלום אחד, מוקדם יותר, ולא סמוך לאירועים. האם רק בשביל שיהיה חלום
פעמיים השתלשלות האירועים התרחשה מהר? ועוד: מה המסר בהישנות החלום אצל יוסף ואצל
השרים? התורה אינה מפרשת.

נראה לומר שהפתרון למהירות התגשמות
החלום קשורה אף היא לסיפור הירידה לתוך הגלות ומצרי העולם הזה. הישנות החלום אצל
יוסף ואצל פרעה התרחשה באותה דמות, ואילו חלומותיהם של שרי פרעה נחלמים על ידי שני
אנשים שונים שגורלם, כפי שעולה מתוכן החלומות, מנוגד זה לזה- האחד שב על כנו והשני
נתלה. בהישנות החלומות יש מצד אחד תוקף ובהירות, כפי שמתגלה בחלומותיהם של יוסף
ופרעה, ומצד שני פירוד וניגוד, כפי שמתבטא בחלומות השרים. תוקף, בהירות ופירוד, זה
סדר הירידה למצרים ולמצרי עולם הזה.

הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד

הישנות החלום של יוסף מלמדת על תוקף.
בתחילה יוסף חולם חלום על מלכותו ומספר זאת לאחיו. הם מגיבים בשנאה, אך למרות זאת יוסף
אינו מנסה לרכך ולהשלים. הוא אינו נבהל ונחלש מתגובת אחיו אלא חולם חלום נוסף הנותן
משנה תוקף לאין ערוך לחלום הראשון. זו כבר לא אלומה אלא יוסף עצמו שמשתחווים לו. יוסף
הוא הכוח לרדת לתוך החושך ולהחזיק חזק בהתנוצצות עליונה, גם אם היא בעצמה כרוכה
בירידה לתוך חושך. לכן בתחילה מופיע חלום אחד ולאחריו חלום נוסף.

אצל עשו מצאנו שהתברך ביכולת להיות בעל
הבית בגשמיות – "והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צווארך", אולם חלומותיו
של יוסף מלמדים שאין הוא מסתפק במלוכה בגשמיות בלבד. החלום הראשון על האלומות, עוסק
בכוח הצמיחה הארצי השייך למלכותו של יוסף. זהו כוחו הטבעי של יוסף המשביר לכל עם
הארץ. בניגוד לחלום זה, החלום השני עוסק בעניינים שמימיים. לא רק שאלומות האחים
משתחווים לאלומותו, אלא ששמימיות השבטים משתחווה ליוסף, ובעוד יתר תוקף וביתר עוז,
גם השמש והירח משתחווים לו.

החלום השני מלמד שהמלוכה אינה מלוכה
בגשמיות בלבד אלא גם ברוחניות. לכאורה היה מקום לומר שאם ישראל יורדים למצרים, רק
יוסף צריך לרדת משום שהוא המוכשר לגלות אור בתוך החושך. אולם באמת גם יעקב ויתר
בניו יורדים מצרימה. לא רק יוסף בכוחו החומרי, המשביר תבואה, יורד למצרים אלא גם
"השמים" של האומה הישראלית- השמש והירח ואחד עשר כוכבים יורדים לתוך
העיבור הזה. יוסף הוא רק החלום שבהתנוצצות שלו מקופלים גם השמים של האומה. זה תוקף
חלומו של יוסף.

למשמע החלום השני שואל יעקב את יוסף: "הבוא
נבוא אני ואמך ואחיך"? ותשובתו של יוסף היא: אכן כן! האומה כולה, השמש והירח
שלה, נשמתה ושמימיותה יורדים למצרים. "בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו". לא
רק יוסף בכוחו הגשמי בלבד יורד למצרים אלא כל נשמת האומה. מכאן מתברר שהיכולת לרדת
לתוך החושך ולהאיר אינה שייכת ליוסף בלבד אלא היא הכישרון של האומה כולה.

שני חלומותיו של יוסף יחד הם שמבטאים את
הסיפור השלם של תפקידו של יוסף. לא רק שיש צד אחד באומה הישראלית שיכול לרדת לתוך
החושך, אלא שבו כלולה האומה כולה על מנת שתוכל להיוולד מתוך מצרים בדרך "יתרון
האור הבא מן החושך".

יוסף ויהודה, המשולים לכנה ורוכב בעץ
הגפן, אינם נפרדים זה מזה. יוסף הוא הכּנה- "וכנה אשר נטעה ימינך", עץ
הבסיס שעליו צומח יהודה, הוא הרוכב. כל הבניין הרוחני של יהודה גדל מתוך הבניין
החומרי של יוסף, וכל טעם הפרי המתוק של הרוכב הוא מפני התוקף של הכּנה, שנעוצה חזק
בקרקע. כל הסגולה העליונה מתפתחת ממנה. לכן האומה כולה יורדת יחד עם יוסף למצרים
ומשם מתחיל תהליך עיבורה ולידתה. הכישרון שלא למות במְצרים הללו אלא לעלות מתוכם,
נעוץ בחלומו של יוסף, שהוא המשך לחלומותיו של יעקב שידע לרדת ולעלות, וידע שהאומה
כולה יורדת ועולה. הוא זיו איקונין של כל נשמתה ושמימיותה של האומה. "אני
ישנה וליבי ער".

חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא

מהו פשר חלומו של פרעה? חלומו של פרעה
מגלה, שכאשר האומה הישראלית יורדת לתוך החושך, הגילוי האלוקי הזה אינו מתרחש רק בה
אלא בכל האומות. חלום פרעה מלמד שהאומות שלתוכן אנו יורדים, הן מסך שגם עליו משתקף
אור אלוקי. כלומר, גם החושך עצמו ליבו ער, אלא שהוא נעול וצריך אותנו שנהיה לו למפתח.
גם האומה שבתוכה אנו מעוברים ומתוכה אנו נולדים, גוי מקרב גוי, היא התגלות אלוקית.
ההשתקפות על המסך של האומות היא בשביל ההשתקפות על המסך שלנו, והחלום שלהם נושא
בצורה חבויה את החלום שלנו.

נבהיר דברינו בהקשר לחג החנוכה וצמיחת תורה
שבעל פה בזמן בית חשמונאי. בניגוד לתורה שבכתב המתגלה באחדות אחת, התורה שבעל פה עיקרה
הוא מחלוקת חכמים. כל חכם באישיותו וחכמתו סובר ומפלפל בשכלו, ו"אלו ואלו
דברי אלוקים חיים". ההתגלות הזאת מופיעה על רקע ומתוך המאבק עם מלכות יוון הנושאת
את דגל החכמה בעולם. וכפי שמלכות יוון משקפת עבורנו, כך גם חלום פרעה משקף את המציאות
עבורנו.

הירידה למצרים מתחילה כשהקב"ה
מתגלה אל פרעה החושב את עצמו לאלוהים, ואומר לו את שיתרחש – "את אשר האלוקים
עושה הגיד לפרעה". הקב"ה "ממהר" ועושה זאת בדחיפות, בהקשר
ישיר, בסמיכות ובנוכחות מלאה. אומר ועושה. משום שיש כאן גילוי חד ובהיר. זו
המהירות. במסך החוצץ באה המהירות, קורעת את המיסוך ומגלה את האור. מי בעל הבית. מי
ריבון העולם וכל אשר בו. אין שהות והמתנה כשבעל הבית מגיע. הכול אץ לעשות את
רצונו.

בחלומו רואה פרעה שמהיאור עולות שבע
פרות. היאור הוא האלוהות של מצרים. "נילוס עולה ומשקה". הוא הטבע של
המציאות שמתוכו עולות פרות בריאות בשר ויפות תואר, שהן הכוח הגשמי הגס, "רוב
תבואות בכוח שור", בדומה לכוחו של יוסף. בחלום השני עולות מן היאור שבע
שיבולים בריאות וטובות, אך שלא כמו הפרות שעיניהן כלפי מטה, השיבולים עולות
וצומחות כלפי מעלה. אולם, למרות שהצמיחה כלפי מעלה, היא נוהגת כמעשה בהמה, והשיבולים
אוכלות כמו פרות! הפרות והשיבולים אוכלות אוכל שאינו ראוי להן; הפרות רעות המראה
ודקות הבשר בולעות את הפרות הבריאות, והשיבולים הדקות בולעות את השיבולים הטובות, "ולא
נודע כי באו אל קרבנה". כאשר בחלום השני השיבולים אוכלות כפרות, מתברר
שהגשמיות יכולה להתעבות ולהתגשם ולרדת יותר ויותר. זהו עומק הגלות שבאומה המצרית.
לכן, גם לאחר שנות השובע, החומריות בעצמה מגיעה להתמוטטות. ייתכן ויש כאן גם רמז
על כך שכישראל מגיעים למצרים בתחילה הם אוכלים ושבעים בארץ גושן ויוסף מפרנסם, אך
לאחר מכן הם יורדים מטה-מטה בשנות הרעב ולאחר מכן בשנות השעבוד. הם יורדים לתוך
מעבה השור ולגשמיות, עד שלבסוף הכול נופל.

וַיַּחַלְמוּ חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם

בניגוד לחלומותיו של יוסף ולחלומותיו של
פרעה, זוג החלומות של שרי פרעה נחלמים על ידי שני חולמים שונים. לכל אחד מהם סיפור
אחר, ולא לגמרי מובן מדוע הזדמנו שניהם לפונדק אחד, ומדוע שניהם חולמים חלומות
בדיוק באותו לילה. לכאורה חלומו של שר האופים שבסופו של דבר נתלה, הוא מיותר לכל
השתלשלות סיפורו של יוסף, ומדוע הוא מופיע כאן כבן זוג לחלומו של שר המשקים?

חלומותיהם של השרים מבטאים את כניסתה של
האומה למעבה החושך ולתרדמה עמוקה עד מאוד. מלבד פרעה מלך מצרים ומנהיגי האומות,
ישנם עוד כל מיני שרים, דמויות נוספות בפוליטיקה וחשבונות שונים. לעיתים אנו חשים שיש
על מי לסמוך כשר המשקים, אך לבסוף הוא לא זוכר ואף שוכח. כל מגוון הדמויות הללו שנראות
הפוכות אחת מהשנייה וסותרות זו את זו, וכל החלקים הקטנים שנראה שאינם קשורים זה
לזה, מצטרפים יחד לפסיפס אחד. גם כל אלה הם חלק מהחלום של אומה שכבר אינה אומה, היורדת
עמוק אל עובי החושך והופכת לפרטים קטנים ומפורדים. היא אינה נתונה רק תחת ידו
המשעבדת של פרעה, אלא נתונה תחת כל מיני הדחקות, התעללויות והאשמות שווא, כפי שיוסף
הגיע אל הכלא בעלילה, על כורחו ובלא שעשה דבר.

כוחו של יוסף שייך גם כאן: בהתנוצצות
האלוקית שמאירה בירידה לתוך עומק החושך. הירידה מאפיינת את יוסף לכל אורך פרשתנו- הוא
יורד אל הבור, למצרים ולבית הסוהר. אולם על אף זאת, כל הירידה שלו מוצפת אור – "כי
אשב בחושך ה' אור לי"[יא].
הוא מושלך אל הבור, אך "הבור ריק אין בו מים"; הוא יורד עם אורחת
ישמעאלים הנושאת עמה בשמים, "להודיע מתן שכרן של צדיקים… שלא יוזק מריח
רע"[יב];
הוא מגיע למצרים לבית פוטיפר ושם- "כל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו"; הוא
מושלך לבית הסוהר אך נושא חן בעיני שר בית הסוהר. גם כשהוא נמצא בעומק החושך, יורד
ונופל מטה-מטה, הוא מאיר! דרך התנוצצות האור במקום החושך נלמדת דווקא בפרשת וישב שנקראת
לעולם בתקופה החשוכה ביותר בשנה. זהו גם עניינו של חג החנוכה החל בשיא החושך, ומאיר
מתוכו אור יקרות.

חלום יוסף מבטא את האור עצמו שיורד
לחושך. חלום פרעה מבטא את עוצמתו של החושך, של המקום שה' יתברך נותן למלכות מצרים,
"את אשר האלוקים עושה הגיד לפרעה", וכן את האור שקורע את המסך הקשה
והחריף הזה. חלום השרים מביע את ההתפוררות. אפילו החושך כבר לא אחד. הכול מתפזר,
ובכל זאת כל החלקים והנחלים הולכים למקום אחד.

עד לאן משתקפת ההתנוצצות האלוקית? עד
איזה חושך משתקף האור? עד החושך ששרים מנוגדים והפוכים, אחד אופה והשני משקה, זה
מת וזה חי, מזדמנים יחד לפונדק אחד, לזמן אחד, לחלום אחד, והקב"ה עושה מכל פרטי
הפרטים המנוגדים הללו פסיפס אחד שלם. גם בתוך פרטי הפרטים הללו שלכאורה אינם
קשורים זה לזה במאומה, יש השתקפות של החלום שבו גנוז המפתח להצלה.

מאור הנס העליון מתגלה איך סעיפי הטבע
כולם, הבלתי מובנים מצד עצמם, הם הם ענפיו והתפשטות אורו, וכל הטבע כולו המתגלה
בכל תפקידיו, בעולם ובאדם, בנפש היחיד ובנפש העמים, בדאגות החיים היומיים
ובהתגדרות הלאומים והממלכות, בעליותיהם וירידותיהם בנכלי הפוליטיקה, בשיגעונות
המשתגעים, בערמת הערומים ובישרת לבב הישרים, בחכמת החכמים, בבינת הנכונים,
בגבורת הגיבורים וברוח החלש של החלשים, בכול, רק יד האורה העליונה, אור חכמת כל
עולמים, רוח ד' נשמת חיי העולם היא מופיעה. והיד נטויה, והזרוע מושלת, "למשפטיך
עמדו היום כי הכול עבדיך"[יג].

נֵר דוֹלֵק עַל רֹאשוֹ

בפרשתנו מתבאר סדר הירידה של ישראל לתוך
החושך. הם יורדים על ידי חלום, והחלום הזה מוליד עוד חלום. האומה המצרית משקפת בלא
דעת את החלום הישראלי, וחלום זה מוליד חלום נוסף של שרי פרעה. החלום הגדול יורד
לפרטי פרטים, לאנשים פרטיים עם ענייניהם ומהלך חייהם – זה נתלה וזה שב על כנו, כל אלה
הם עוד השתקפות בתוך השתקפות של החלום האמיתי השלם ומלא התוקף שהשמש, הירח ואחד
עשר כוכבים יורדים לתוך החושך, להיות "אני ישנה וליבי ער".

ירידה כזאת למצרים אינה באמת ירידה משום
שאנו מובטחים שנעלה ממנה. היא כמו עובר במעי אימו השרוי בחושך, אך נר דולק מעל
ראשו[יד].
נכון שאין לו חיוניות משל עצמו, אבל בית הסוהר שבו הוא נתון, הלחץ והחושך – הכול הוא
בשביל להולידו לחיים חדשים. כך, כל הירידה למצרים היא בשביל להוליד את האומה
הישראלית לחרות עולם. הירידה בעצמה מבטאת זאת, שהיא נעשית באמצעות חלומות. השתקפויות
על השתקפויות על השתקפויות, עד החושך העמוק ביותר, שגם בו משתקפת כל האורה
העליונה, שעל ידה יוצא לבסוף יוסף מבית האסורים ועל ידה הוא יוצא למלוך, ומוליך בשפע
גדול את יעקב ובניו לתוך המְצרים. מתוך הנקודה הזאת מתרחשת לאחר מכן גם הלידה
ביציאת מצרים.

כאשר בני ישראל יוצאים ממצרים הם מעלים
איתם גם את עצמות יוסף משום שעצמות יוסף, עצמיותו, הם עומק החלום שהולך איתנו
בחושך הגלות. שיעבוד מצרים הוא התרדמה, יוסף הוא החלום שבתוך התרדמה, ועצמותיו הם נקודת
העצמיות של החלום, גם כשנראה שהחלום פג. עצמות יוסף אוחזים את החלום שהולך עם בני
ישראל לכל אורך הדרך בחושך האפל ביותר: "ואלוהים פקוד יפקוד
אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת".

מזמור "שיר המעלות בְּשׁוּב ה' אֶת
שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים" יכול להתפרש כאן בהקשר ליוסף. הוא
החלום שמלווה אותנו בעת הגלות. "הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ…
בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו". כל הירידה של הזרע למעבה האדמה היא
בשביל שמחת הקציר, שמאירה גם בתוך החושך עד לצמיחה החדשה. יוסף הוא ציון הדרך
המוצב לאורך הגלות, "הציבי לך ציונים"- "הציבי לך יוספים"[טו].
חלומותיו הם נקודות האור שעתידים להצמיח את כל הגילוי החדש מתוך החושך. ומתוך
הלידה הזאת יבוא לאחר מכן גם משיח בן דוד ויהיה נשיא להם לעולם, בעזרת ה', במהרה
בימינו אמן.

[א] כתובות
מו ע"א

[ב] עבודה
זרה כ ע"ב

[ג] זכריה
י ב

[ד] ברכות
נז ע"א

[ה] ברכות
נז ע"ב

[ו] לפי
בראשית רבה ב ב: "וחושך זו מלכות יוון, שהחשיכו את עיניהם של ישראל בגזרותיהם…".

הנבואה על גלות
מצרים בעצמה גם היא הגיעה כחלום, בעת חשיכה ותרדמה: "וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ
לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה
נֹפֶלֶת עָלָיו. וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ
בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה…"
(בראשית טו יב-יג).

[ז] ישעיהו
ס ב

[ח] האחים מבקשים להתנכל ליוסף ולמוכרו משום שהם רואים
בו נטע זר להמשך השושלת. לטענתם, כפי שאברהם טעה בישמעאל וכפי שיצחק טעה בעשו, כך
אביהם יעקב טועה ביוסף, ובאמת אין לו מקום בממשיכי האומה הישראלית.

[ט] יוסף
הוא בגימטריה 'ציוֹן', שזה ציוּן של נקודה שעדיין לא פרחה. כל דברי מרן הרב
זצ"ל על ההבדל בין הציונות לדגל ירושלים נגעו לפער הזה.

[י] בראשית
מא לב

[יא] מיכה
ז ח

[יב] רש"י
בראשית לז כה ד"ה "וגמליהם נושאים"

[יג] אורות
ישראל ותחייתו יג

[יד] נידה
ל ע"ב

[טו] ראה
הערה ט