שפת אמת תולדות תרלחונתתי לזרעך כו' עקב אשר שמע אברהם בקולי כו'. וקשה הלא איתא כל אחד מאבות כדאי לעצמו ולמה תלה לו ה' ית' בזכות אברהם. אבל הענין הוא כי המתנה לדורות לזרע ישראל א"א לתלות ביצחק שהיא מדה"ד. ורצה להנהיג הכל על קו הדין ממש. וכבר ראה הקב"ה שאין העולם מתקיים ע"פ מדה"ד. לכן תלאו הכתוב במדת אברהם. הגם כי הכל במשפט. אבל יש משפט שדנין האדם אם ראוי לעשות עמו חסד. וזה הוא המשפט בבחי' החסד שבו מתנהג העולם. והנה מתנה זו נתן לו המקום בחסדו ית' והגם שזכה במדת הדין ג"כ רצה הקב"ה לתת לו במדת החסד ולכן תלאו במעשה אברהם והבן. ואפשר הי' זה הטעם שהזמין הבורא ית' להיות ברכת יעקב מאביו שלא מדעתו. כי רצון יצחק הי' לברכו ע"פ מדה"ד כמ"ש רש"י ז"ל ויתן לך האלקים בדין כו'. אך דינו של יצחק א"א להתקיים בו העולם. אכן בהיותו סבור כי הוא עשו ובלי ספק ידע יצחק כי גדלה מעלתו של יעקב מעשו רק שרצה לברך הבכור. וידוע כי לפי מדרגת הנשפט הוא המשפט. והמשפט של הצדיק הוא בוודאי ביותר דקדוק כמ"ש ז"ל מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. ונמצא ברכתו שבירך לעשו כפי דעתו במדה"ד. הרי הוא ליעקב במדת חסד ורחמים והבן. והי' כ"ז לטובתינו אנחנו זרע יעקב כי יעקב אע"ה בעצמו בלי ספק זכה בדין ג"כ. וז"ש לאמו הן עשו אחי איש שעיר ואנכי איש חלק. לפי הנ"ל הפי' שאיך יקח הוא ברכה המיוחדת לעשו אבל הי' לטובת בניו אחריו כנ"ל:
ניתן להקדיש שיעור זה עבור יקיריכם,
לחצו כאן
