חתן הסמוך על שולחן אביו

לחצו לצפייה בשיעורים נוספים של הרב בן ציון אלגאזי

דף מקורות לשיעור:

חתן הסמוך על שולחן אביו בטבעת קידושין

 

1) שולחן ערוך | אבן העזר הלכות קידושין סימן כח סעיף א:

המקדש את האשה בגזל או בגניבה או בחמס, אם נתייאשו הבעלים, ונודע שקנה אותו דבר ביאוש, הרי זו מקודשת. ואם לאו, אינה מקודשת. הגה: קדשה בגזל או גניבת עובדי כוכבים, הוי מקודשת.

 

2) בית שמואל | סימן כח

עכ"פ כל המסדר קידושין צריך לזהר לשאול את החתן אם הטבעת שלו הוא או אם שאל הטבעת ואם שאל הטבעת צריך לשאול אותו אם הודיע למשאיל שרצונו לקדש בו גם אם שאל מן הבעל או מן האשה אשר יש לה בעל כמ"ש בסמוך ועיין תשו' מהר"ם מינץ סי' מ"ט:

 

3) תלמוד בבלי | מסכת בבא מציעא דף יב עמוד א:

משנה. מציאת בנו ובתו הקטנים, מציאת עבדו ושפחתו הכנענים, מציאת אשתו - הרי אלו שלו. מציאת בנו ובתו הגדולים, מציאת עבדו ושפחתו העברים, מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן כתובה - הרי אלו שלהן.

גמרא. אמר שמואל: מפני מה אמרו מציאת קטן לאביו - שבשעה שמוצאה מריצה אצל אביו.

ופליגא דרבי חייא בר אבא, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: לא גדול - גדול ממש, ולא קטן - קטן ממש. אלא: גדול וסמוך על שלחן אביו - זהו קטן, קטן ואינו סמוך על שלחן אביו - זהו גדול.

 

4) תוספות | מסכת בבא מציעא דף יב עמוד ב:

רבי יוחנן אמר לא גדול גדול ממש - מפרש ר"ת כי היכי דפליגי הכא פליגי נמי גבי עירוב דתנן בפ' חלון (עירובין דף עט: ושם ד"ה ומזכה) ומזכה להם על ידי בנו ובתו ולשמואל דאמר הכא קטן ממש התם נמי גבי עירוב אינו זוכה דידו כיד אביו כיון דמציאתו לאביו ה"ה כל זכיותיו לאביו ... ולר"י דאמר לא גדול גדול ממש ה"ה דגבי עירוב נמי דקטן ואינו סמוך על שולחן אביו זוכה כאמה העבריה וגדול סמוך על שולחן אביו אינו זוכה וצריך ליזהר שלא לזכות העירוב ע"י בנו הגדול הסמוך לשולחנו דקי"ל כרבי יוחנן לגבי שמואל.

 

5) חידושי הרמב"ן | מסכת בבא מציעא דף יב עמוד ב:

ופליגא אדר' חייא בר אבא וכו'. וקי"ל כר' יוחנן, אבל בבתו גדול גדול ממש ואינה סמוכה אבל קטנה אף על פי שאינה סמוכה מציאתה לאביה והכי מוכח בפ' החובל (פ"ז ב').

ואומר ר"ת ז"ל כיון דקי"ל כר' יוחנן הא דתנן בעירובין ומזכה להם ע"י בנו ובתו הגדולים וכו' אבל לא ע"י בנו ובתו הקטנים, לא קטן קטן ממש אלא גדול וסומך על שולחן אביו קטן הוא ואינו זוכה לאחרים שידו כיד אביו, וכן בכל מקום שאמרו בו כיוצא בזו. כי ההיא דתנן במסכת מעשר שני (פ"ד) מערימין על מעשר שני כיצד אומר אדם לבנו ולבתו הגדולים וכו' אבל לא יאמר כן לבנו ולבתו הקטנים מפני שידם כידו ומייתי לה בפ' התקבל (ס"ה א'), התם נמי לאו דוקא אלא גדול וסמוך על שלחן אביו קטן הוא, ואין הדבר נראה כן, דהכא משום איבה תקינו ליה רבנן והתם ליכא משום איבה כיון שאביו נותן לו אף על פי שהוא נותן לו לזכות בה לאחרים, הא למה זה דומה לנותן מתנה לאשתו שיש לה יד.

 

6) מחנה אפרים | הלכות זכיה ומתנה סימן ב:

והיכא דהקנה לאחר ע"י בנו גדול הסמוך על שלחנו אי הוי זיכוי אי לא. כתבו התוס' ז"ל בפ"ק דמציעא אמתני' דמציאת בניו הקטנים הרי הם שלו ואוקמה ר"י דגדול הסמוך על שלחן אביו זהו קטן דפירש ר"ת ז"ל דה"ה גבי עירוב שאמרו דאינו מזכה ע"י בניו הקטנים כל שסמוך על שלחן אביו זהו קטן וידו כיד אביו. אבל הנמוקי יוסף כתב דחלקו עליו הרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל דלא אמר ר"י כי אם לגבי מציאה דוקא ומשום איבה אבל מתנה שנתן לו אביו או שזיכה לאחרים על ידו דליכא איבה אין ידו כיד אביו. וכן נראה שהוא דעת הרמב"ם ז"ל בהל' עירובין.

והיכא דהבן הוא גדול וסמוך על שלחנו לדעת ר' תם מתנה שנתנו לו אחרים הרי היא של אביו כמו מציאתו. וה"ה אם נתן לו אביו ג"כ מתנה לא זכה בה דידו כיד אביו חשיב ונמצא דעדיין לא יצאתה מיד אביו אם לא שיקנה לו ע"י אחרים כדאמרן,

 

7) מרדכי | מסכת בבא מציעא פרק שנים אוחזין רמז רמא:

בראובן שיש לו חצי מעשר אותו חצי שאין מנהג בעירו לתת לכיס של צדקה ויש לו רשות ליתנו לכל עניים שירצה אם יכול לתתו לבניו ולבנותיו של שמעון קרובו הסמוכים על שולחנו של שמעון אף על פי ששמעון אביהם יש לו ואינו נוטל מן הצדקה נראה לי דכל זמן שהן סמוכים על שולחנו אינו יכול ליתן להם אפילו הם גדולים דקי"ל כר' יוחנן לגבי שמואל דאמר פ"ק דב"מ גבי מציאת בנו ובתו הקטנים הרי אלו שלו כו' לא קטן קטן ממש אלא אפילו גדול וסמוך על שולחן אביו זהו קטן ופי' ר"ת דה"ה בעלמא בלא מציאה וכ"פ ר"ת בעירובין פרק חלון  אינו מזכה ע"י בנו ובתו הקטנים שיש ליזהר שלא לזכות בעירוב ע"י בנו ובתו הגדולים הסמוכים על שולחנו לפי (*שידו כידיהם) [*שידיהם כידו] וכיון דידם כידו אסור ליתן להם מעשר עני כיון דאביהם עשיר הוא ואף על פי שרבינו שמשון משפייר' חולק על ר"ת ומחלק בין מציאה דליכא דעת אחרת מקנה להיכא דאיכא דעת אחרת מקנה אנן עבדינן כר"ת לחומרא.

 

8) תלמוד בבלי | מסכת בבא מציעא דף יב עמוד א

גמרא. אמר שמואל: מפני מה אמרו מציאת קטן לאביו - שבשעה שמוצאה מריצה אצל אביו, ואינו מאחר בידו. למימרא דסבר שמואל קטן לית ליה זכייה לנפשיה מדאורייתא? והתניא: השוכר את הפועל - ילקט בנו אחריו, למחצה לשליש ולרביע - לא ילקט בנו אחריו. רבי יוסי אומר: בין כך ובין כך ילקט בנו ואשתו אחריו. ואמר שמואל: הלכה כרבי יוסי. אי אמרת בשלמא קטן אית ליה זכייה לנפשיה, כי קא מלקט - לנפשיה קא מלקט ואבוה מיניה קא זכי. אלא אי אמרת קטן לית ליה זכייה לנפשיה, כי קא מלקט - לאביו קא מלקט, אבוה עשיר הוא, אמאי אשתו ובנו מלקט אחריו? שמואל טעמא דתנא דידן קאמר, וליה לא סבירא ליה.

 

9) מחנה אפרים | הלכות זכיה ומתנה סימן ב

וראיתי להמרדכי בפ"ק דמציעא שהביא תשובה למהר"ם ז"ל דאין יכול ליתן מעשר עני לבני שמעון הסמוכים על שלחנו ואפילו הם גדולים כיון דאביהם הוא עשיר וידם כידו כמ"ש ר"ת, ואף על פי שר' שמשון חולק על ר"ת ומחלק בין דעת אחרת מקנה להיכא דאין דעת אחרת מקנה אנן עבדינן כר"ת לחומרא ע"כ. וצריך להבין דבריו דנראה דכל כה"ג אפילו ר"ת ז"ל יודה דמצי עבד והכי אמרו בשמעתין אי אמרת בשלמא קטן אית ליה זכיה לנפשיה כי קא מלקט לנפשיה קא מלקט ואבוה מניה קא זכי, ופי' התוס' דר"י ס"ל ג"כ דמציאתו לאביו ואפילו הכי שרי משום דקטן זכי לנפשיה ואח"כ אבוה זכי מיניה משום איבה, וא"כ כשהבן הוא גדול דאית ליה זכיה לנפשיה מן התורה שפיר מצי יהיב ליה מעשר עני דאיהו לנפשיה קא זכי ואבוה מיניה קא זכי, ולפי זה נראה דלא מיבעיא בבנו גדול דשרי אלא אפילו בבנו קטן היה נראה דשרי דכיון דאיכא דעת אחרת מקנה אית ליה לקטן זכיה מן התורה. (א"ה לא הבנתי זה דר"ת בפי' קאמר דיד בנו הגדול הסמוך על שלחנו הוא כיד אביו ממש ומטעם זה אמר דאין לזכות העירוב ע"י):

 

10) שולחן ערוך | חושן משפט הלכות אבידה ומציאה סימן רע סעיף ב

מציאת בנו ובתו ג {ב} הסמוכים על שלחנו, אף על פי שהם גדולים, (א) ג] {ג} ומציאת בתו הנערה אף על פי שאינה סמוכה על שלחנו, {ד} ומציאת עבדו ושפחתו הכנענים ומציאת אשתו הרי אלו שלו. (ד [א] ד] וה"ה אם הרויחו בסחורה או במלאכה) (ב"י סוף סי' קע"ז בשם עיטור). (ה] אבל אם {ה} מת, אינו מוריש מלאכת בן אחד לשאר יורשיו) (הגהות שניות דמרדכי דב"מ). {ו} אבל מציאת בנו שאינו סמוך על שלחנו, אף על פי שהוא קטן, {ז} ומציאת עבדו ושפחתו העברים, ומציאת אשתו שהיא מגורשת ואינה מגורשת, אינה שלו. ה ואם נתנו מתנה לקטן הסמוך על שלחן אביו הרי היא של אביו, [ב] ו] {ח} אבל לא בבנו הגדול (נ"י פ"ק דמציעא). ז] {ט} יתום הסמוך על שלחן אחרים, מציאתו לעצמו (מרדכי ותוס' פ"ק דמציעא).  

 

11) נתיבות המשפט | ביאורים סימן רע:

אבל לא בבנו הגדול. ובבתו נערה מסתפקין החלקת מחוקק [אה"ע סימן ל"ז סק"א] והבית שמואל [שם סק"א] אם ניתן לה מתנה אם הוא של אביה. ובקצוה"ח [סק"א] הוכיח דודאי האב זוכה במתנתה מאו"ח סימן שס"ו דאינו יכול לזכות העירוב ע"י בנו ובתו אפילו גדולים כשהן סמוכין וע"י בתו עד שתיבגר אפילו אינה סמוכה על שלחנו, מוכח דזוכה במתנתה, ע"ש.

ותמוהין דבריו, דודאי למאן דס"ל דאינו יכול לזכות ע"י בנו ובתו הגדולים הסמוכין, והיא דעת התוס' בב"מ דף י"ב [ע"ב] בד"ה רבי יוחנן אמר, דאף בבנו כל זכיותיו לאביו ומשום איבה, ולפ"ז ממילא כמו שבבנו הסמוך זכיותיו לאביו משום דאיכא איבה דמזונות, ממילא הוא הדין בבתו נערה אפילו אינה סמוכה דליכא בה משום איבה דמזונות, מ"מ הא איכא איבה דקדושין מטעם שיכול למוסרה למוכה שחין כמבואר בפוסקים, וספיקא דידהו הוא אפילו לדעת הנמוקי יוסף [ב"מ ו' ע"א מדפי הרי"ף] דלא תיקנו משום איבה ויכולין לזכות העירוב ע"י בנו ובתו הגדולים, מ"מ י"ל דבבתו נערה מדאורייתא מתנתה לאביה משום דדמי לקדושין, ע"ש בדבריהם.

 

12) תלמוד בבלי | מסכת כתובות דף מח עמוד א:

מתני'. לעולם היא ברשות האב - עד שתכנס לנשואין.

 

13) שולחן ערוך | אורח חיים הלכות שבת סימן שסו סעיף י:

הגה: ובדיעבד סומכין על דברי המיקל בערוב. וכן גדול שיש לו אשה, אף על פי שסמוך על שלחן אביו, מזכין על ידו (הגהות אשירי והגהות סמ"ג וכל בו). ואפילו לכתחלה. ואינו צריך להודיע לאותם שזיכה להם קודם השבת, אלא אם מודיעם בשבת מותר לטלטל (כל בו).

 

14) משנה ברורה על שולחן ערוך